מאת: ישי ספרים

מתוך: "על השיח הירוק"
גדלתי בתקופה שבה המדינה הייתה משאת נפש, אח"כ מציאות בהפתעה, וגם עכשיו, היא אינה דבר המובן מאליו. נולדתי בתוך והייתי שייך לקהילה (מושב עובדים). השייכות למדינה ולקהילה היוו מרכיב חשוב בזהותי. דברים רבים שעשיתי ולא עשיתי נבעו משתי השייכויות האלו. כשאני נשאל היום "מדוע הלכת להלחם?", אני עונה: "השאלה במקומה ובוודאי יש לה תשובות פסיכולויות וחברתיות, אבל בזמן שהלכתי התשובה הייתה מובנת מאליה והשאלה כלל לא עמדה על הפרק".

בחור היוצא היום את הצבא ונכנס בשער החיים עובר מן התחום שבו הוא מוכן להקריב את עצמו למען החברה, דרך הטיול הארוך בעולם, שם הוא מחפש את עצמו, ועד לעיר הגדולה ומנוכרת בה הוא נעלם בין מיליוני יחידים בודדים כמוהו. ועומדת השאלה: האם המדינה שהיא הכל או היחיד הלבדי הן שתי האפשרויות היחידות או שישנה דרך שלישית, למשל קהילה. קהילה שבה היחידים אינם לבדים אלא שייכים. קהילה שבה קבוצה של יחידים מתגדרת ומקיימת בתוך ה"גדר" סביבה פנימית מבוקרת כרוחה. אני ארצה לטעון שקהילה על ביטויה השונים מאפיינת את האדם באשר הוא, לא פחות מאשר היחידות וישנם סימנים לכך שכיום המטוטלת סטתה לכיוון היחידות, יתר על המידה.

והזהות של היחיד מה איתה? רבים "יחפשו את עצמם", אחדים ימצאו את "האני" של ניטשה ואחרים ימצאו אינדיוידואליסט העושה לעצמו ברוח הליברליזם, אבל יהיו גם כאלו שיחפשו משמעות , זהות ושייכות. בקהילות אשכנז באלף השני היהודי היחיד קיבל את המשמעות, את הזהות ואת השייכות במסגרת של הקהילה הדתית היהודית. כיום אפשר לקבל אותם, או חלקיהם במסגרות שונות. למשל, רופא פלסטיני, שהוא ערבי מוסלמי וגם אזרח ישראלי מאום-אל-פאחם. את המשמעות הוא מקבל מן הדת המוסלמית ואולי ממקצוע הרפואה, את השייכות מן החמולה ומקהילת אום-אל-פאחם, אבל הוא גם מרגיש שייך לפלסטין ואולי גם לעולם הערבי. אם ישאל "האם אתה רוצה שאום-אל-פאחם תהיה בתחומי פלסטין" התשובה שלו תהיה "לא". ואם כך, אזי הוא גם ישראלי.

קהילה הנה מערכת קבועה של יחסים ספציפיים המתקיימים בין האנשים לאורך זמן. בכדי שתתקיים קהילה דרושים לפחות: "גדר" כדי למנוע את הכניסה ממי שאינו שייך, "ועדת קבלה", כדי לבחור את מי ששיך, כללי התנהגות ו"משפט חברים", כדי לבקר את הסביבה הפנימית שבתוך הגדר. את מה שתואר עד כאן אפשר למצוא גם אצל הדבורים, אז מה מותר האדם? נראה שכדי שתתקיים לאורך זמן דרוש לקהילה "סיפור". כתבתי במרכאות מפני שהגדר יכולה להיות לא ממש גדר, וועדת קבלה לא ממש ועדה ומשפט חברים לא ממש משפט והסיפור לא ממש סיפור. אבל הפונקציות שאלה ממלאים קריטיות לקיומה של קהילה לאורך זמן, וזה נכון לגבי כל קהילה ללא קשר לתוכן שלה. שלושת המאפיינים: גדר, ועדת קבלה ומשפט חברים מנוגדים לערכים האוניברסליים, או כפי שהם מכונים היום "ערכי בית המשפט העליון". הערכים האוניברסליים מופיעים כבר אצל עמנואל קנט אשר בספרו "תורת המידות" טבע את הצו הקטגורי האומר: "פעל רק לפי אותו הכלל שתהיה מסוגל לרצות שיהיה לחוק כללי". הצו הזה הוא הבסיס לאוניברסליזם והוא אינו מאפשר לקיים בתוך מדינה קהילה מפני שאינו מאפשר לא "גדר", לא "משפט חברים" ולא "ועדת קבלה". מסתבר שהצו הזה התאים למדינה האבסולוטית אשר דרשה בלעדיות על הגבול, ועדת הקבלה והמשפט ולעיתים אף על הסיפור. המדינה האבסולוטית החלה את דרכה בגרמניה בזמנו של קנט (המאה ה- 18) והיתה אחת הסיבות שהביאו לדעיכתה של הקהילה היהודית במרכז אירופה. השיח הירוק שם את הדגש דווקא על הסביבה הפיזית. יש המסבירים זאת בכך שהסביבה הפיזית השתנתה? ואני רוצה לצעוק הסביבה החברתית היא שהשתנתה, הנכם רואים כל בדל סיגריה וכל סילסול עשן, אבל אין לכם עם מי לדבר על-כך, לא עם השכנים, לא בשכונה ולא בקהילה.

*